קבוצת מדיטציה​

מאמר שהתפרסם בכתב העת הישראלי לריפוי בעיסוק ​גיליון אוגוסט 2014
 

קבוצת מדיטציה שהתקיימה ביחידה לכישורי חיים* מרכז שיקום הרצליה
2012-2015

 כל יום א' ב 11:30 אני מגיעה למרכז שיקום הרצליה, ליחידה לכישורי חיים* (מועדון תעסוקתי לאנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים), ופוגשת כ 10 מתמודדים שמחכים לי לקבוצת המדיטציה.
הם מקדמים אותי בברכה ואנחנו מכינים את החדר. מייצרים מעגל כסאות לחברי הקבוצה, מדליקים נר ריחני ומתיישבים במעגל.
מתחילים, קודם כל, את תרגול המדיטציה של נשימה לאזור הבטן התחתונה...
גב ישר... ראש בהמשך לגב.... רגליים על הרצפה.... לא מסוכלות...
העיניים מסתכלות כלפי מטה... מונחות על נקודה על הרצפה ב 45 מעלות...
מניחים שתי הידיים, זו על זו... על אזור הבטן התחתונה.... שתי אצבעות מתחת לטבור...
ומביאים את כל תשומת הלב לנשימה...
בשאיפה הבטן מתמלאת ובנשיפה הבטן מתרוקנת....
כל אחד על פי קצב הנשימה שלו... שאיפה....נשיפה...
כך במשך כחמש דקות שוכחים מכל מה שכבר עבר עלינו היום, ומכל הדאגות של מה יקרה מאוחר יותר, ופשוט מתמסרים לרגע הזה, לנשימה.
תשומת לב לכאן ועכשיו ללא שיפוטיות, השוואות וביקורת מאפשרת לאדם להיות קרוב לעצמו ולגלות את השקט הפנימי שקיים בו ובכולנו, "שקט מלא באהבה וחמלה" כמו שאומר המורה שלי למדיטציה בשיטת הזן – תמיר מסאס.
מדיטציה היא התבוננות. ופתאום התחבר לי שתצפית – הכלי המרכזי של מקצוע הריפוי בעיסוק הוא בעצם התבוננות. התצפית/התבוננות המעמיקה, הסבלנית והנוקבת על הפעולות אותן מבצע הלקוח, מאפשרת לנו לאבחן איך אנחנו יכולים להתערב על מנת להקל על הסבל שלו.
לא פלא שכמרפאה בעיסוק התחברתי לכלי כמו מדיטציה שיש בו התבוננות מעמיקה, אך הפעם כלפי פנים. גם התבוננות פנימה זו, מאפשרת לאדם לשים לב מה קורה לו, ולבחור את הדרך המתאימה ביותר על מנת להקל על הסבל שלו.
לפני כחמש שנים כשנחשפתי לתרגול המדיטציה הרגשתי שזה ממגנט אותי לגמרי, והתחלתי לתרגל באופן קבוע. המדיטציה נתנה לי יכולת להתבונן על החיים שלי, לבדוק מה קורה לי ולבחור כל רגע ורגע מה הפעולה הכי נכונה עבורי ועבור הסביבה.
הרגשתי שהמדיטציה היא כלי מדהים לחיים וחשבתי רבות איך אפשר ללמד מתמודדים לתרגל, כדי שיוכלו להתבונן בחייהם ולבחור עבורם את מה שטוב להם.
סוג המדיטציה שתרגלתי הייתה של ישיבה שקטה ללא תנועה, לאורך זמן, והתבוננות במה שמתרחש בתוכי: נשימה, תחושות רגשות, מחשבות. ובמה שמתרחש מסביבי צלילים ומראות.
ידעתי שתרגול של ישיבה שקטה ללא תנועה לאורך זמן אינו מתאים למתמודדים, וחיפשתי סוג מדיטציה שתתאים להם. כך מצאתי את התרגול של מדיטציה בשיטת הזן שיש בה תרגולים שמשלבים, תנועה, הליכה ושירה.
תוך כדי תרגול ההתבוננות בדרך הזו, ניתן לקבל את אותן איכויות של המדיטציה (מה קורה לי כאן ועכשיו בתוכי ומסביבי) אך בהתאמה למתמודדים.
כך יכולתי לקחת כלי שקיים ולהתאים אותו למתמודדים כמו כל פעילות שמרפאים בעיסוק מתאימים ללקוח שלהם.
החברים בקבוצה מגיעים כל אחד עם "המטען שלו" ומתחילים לתרגל. לאט לאט אפשר לראות איך הם נרגעים, שרירי הפנים נרפים, הגוף נרגע  והם נכנסים לשקט ורוגע.
אחרי כ 10- 15 דקות של תרגול נשימה לבטן ותרגול של נשימה ותנועה אנחנו עוצרים לשיחה.
מתחילים ממה נשמע? אם משהו רוצה לשאול או לשתף מה קורה לו בתרגול. לרוב יש תגובות של הרגשת שקט רגיעה שלווה, יש שאלות על איך בדיוק לנשום מהאף או מהפה, או איך לעשות את התנועות אם יש כאב. אני מסבירה כל פעם מחדש שההוראות הן המלצות וכל אחד מתרגל כפי יכולתו בלי להשוות לאחרים. אני מדגישה ומשקפת מה הם חוו בתרגול, אם הנשימה התארכה או התקצרה, אם חשו מתח בשרירים או הרפיה או אם באה מחשבה זו או אחרת.
מיומנות ההתבוננות תוך תשומת לב למה שקורה לי, מאפשר לפתח את "העד": היכולת לראות את ההתרחשויות מהצד ולא להיצמד אל הדברים. ההתבוננות מהצד מאפשרת לאדם לעצור רגע, ולבחור את הפעולה שלו מתוך חופש  ולא מתוך הרגל או אוטומט.
תשומת לב לנשימה ולתחושות מרגיעים את הגוף, כשהגוף רגוע ויציב גם התודעה יציבה כך שהמחשבה שלנו צלולה, ברורה ומאפשרת לנו לקבל החלטות מתוך בהירות, מחשבה בהירה תוביל אותנו לפעולות המדויקות ביותר לנו ולאנשים בסביבתנו בסיטואציה בה אנו נמצאים.
בחלק השני של הקבוצה מעמיקים את התרגול להליכת זן או התבוננות מעמיקה בתחושות הגוף או שירת זן שמאזנת את הרגשות שלנו שנמצאים באזור החזה.
אז מה זה זן?
זן זה לדעת, לקבל ולהאמין בעצמינו.
אם נחשוב על מושג החלמה ניתן להקביל את שני המושגים הללו.
לדעת את עצמך הוא התהליך שאדם מכיר את עצמו על כל צדדיו.
כמו בהחלמה ללמוד על עצמי, על המחלה שלי, מה הסימפטומים שלי מה מניע אותי מה הן היכולות שלי וכו'.
לקבל את עצמי הוא תהליך שהאדם מבין שהוא שלם כפי שהוא עם העוצמות ועם המוגבלויות, הוא לא יכול להיות אחרת, אלא רק כפי שהוא. הוא אינו צריך ל"תקן את עצמו" אלא לקבל את עצמו כפי שהוא.
ובמקביל, בתהליך ההחלמה ישנו תהליך של קבלת המחלה וקבלת האני החדש שנוצר אחרי המשבר, עם כל העוצמות והמוגבלויות. לקבל את המצב בלי להיאבק בו, ולמצוא את הדרך לחיות עם המחלה.
להאמין בעצמי. האמונה בעצמי מאפשרת לי לנוע קדימה ולהמשיך עם כל הקשיים והנסיבות שנתקלים בדרך. האמונה הזו מקבילה בתהליך ההחלמה לתקווה. התקווה היא כמו הנר שמאיר את הדרך עוזר לנו להמשיך ולצעוד בה למרות החושך שיש מסביב.
מסיימים את הקבוצה בכמה נשימות של הרגעה ולקיחת אויר להמשך השבוע...שיהיה שבוע טוב.

* יחידה לכישורי חיים נמצאת במרכז שיקום הרצליה. היחידה קולטת אליה מתמודדים עם קשיים נפשיים המעוניינים להתחיל בתהליך שיקום והחלמה.
במסגרת היחידה כל מתמודד מקבל ליווי פרטני לתהליך החלמה שלו ומוזמן להשתתף בפעילויות השונות. פעילויות אילו כוללות התנסות בעבודה, קבוצות, ועדות ופרויקטים קבוצתיים. היחידה כוללת כ 40 מתמודדים, ובצוות: רוסנה רזניק-אזיקרי –מנהלת, טלי בנדל-רוזוב ושלומית צוקרמן-עובדות שיקום

תמיד כאן לעזור ולסייע

ענת

​