לפני 10 שנים החלטתי ללמוד אימון אישיכדי לקבל עוד כלים לעבוד עם הלקוחות שלי,עבדתי כמרפאה בעיסוק וליוויתי אנשים עם קשיים רגשיים ונפשיים.התחלתי בדצמבר 2009 את הקורס לאימון אישי בשיטת סאטיהבבית ספר לאימון EMOTION ברמת גן.לא חשבתי שאני אהיה מאמנת, רק רציתי לרכוש עוד כלים.אחרי שהקורס הסתיים ביוני 2010 כבר אימנתי לקוחות כחלק מהקורס.אמרתי לעצמי שאם כבר אני בדרך הזו אסיים את הסטאז'.בפועל זה אומר לאמן 5 אנשים 16 פגישות.עבדתי כמרפאה בעיסוק עוד שנתייםובמקביל אימנתי 2 מתאמנות כל פעם.ב2012 החלטתי שאני הופכת להיות עצמאיתומאמצת את האימון כמקצוע.בנוסף העמקתי בלימוד מדיטציהובאותה שנה הלכתי גם ללמוד הנחית מדיטציה,כדי לשלב את שניהם בחיי המקצועיים.המשכתי לאמן אנשים וכדי לקבל הסמכה היה עלילאמן עוד 5 אנשים ל16 מפגשים,ולהקליט אימונים כדי לוודא שאני אכן מאמנת בצורה מקצועית.מדי פעם חשבתי על ההסמכה,אבל זה נראה לי רחוק...ב2017 היה אפשר לקבל תעודת סיום לימודים על בסיס הסטאז' הראשוני,ואז החלטתי שאני אוספת את המסמכים ושולחת אותם,ואכן ב2017 קיבלתי את תעודת סיום הלימודים.זו תעודה שמעידה שסיימתי את הקורס והסטאז',וחשבתי לעצמי שזהו, זה מספיק לי,אני מוותרת על התהליך של ההסמכה.כשהשתתפתי בכנס של EMOTION,ראיתי שאני זקוקה לעדכון של הידע שלי,ובינואר 2018 הצטרפתי לקבוצת מנטורינג של מאמנים אצל גל מדלי.עם ההצטרפות לקבוצה וההתפתחות שלי כמאמנת,התחלתי לחשוב שאני יכולה לקבל את ההסמכה.התחלתי לאסוף את כל החומרים,כבר היו לי מספיק מתאמנים כדי להיות מוסמכת,ולקח לי עוד שנה וחצי עד אוגוסט 2019שעשיתי את האימון להסמכה-אימון בו אני מאמנת שעה וצופה בי מנטור בכיר מבית הספר.והצלחתי לקבל המלצה להסמכה.השבוע ב 31/12/19 נפגשתי עם נטלי בן דוד- מנהלת בית הספר,לשיחת השלמה בה סיפרתי לה על ההתפתחות המקצועית שלי,וקיבלתי רשמית את תעודת ההסמכה,כמאמנת אישית בשיטת סאטיה! אני מדמה את עצמי כנמלה,כשיש לי אתגר שנראה לי כמו תהום שעלי לעבור,אני לא קופצת מעל התהום,אני מתחילה לרדת למטה לאט לאט,מגיעה לפעמים עד לקרקעיתואז עולה שוב למעלה בדרך איטית אך בטוחה עבורי,הולכת צעד אחרי צעד בדרך משליובסוף מגיעה למטרה.פעם חשבתי שאני צריכה לעשות דבריםעל פי ההגדרות/שיטות של אנשים אחריםהיום אני יודעת שיש לי את הדרך שלי,לפעמים שונה משל אנשים אחרים,אבל הדרך הזו מתאימה ליובסופו של דבר מביאה אותי לאן שאני רוצה.למדתי עם השנים לבטוח בדרך הזו,במקום להיות מתוסכלת בחיקוי דרכים של אנשים מצליחים אחרים.בהסתכלות לאחור על החיים שלי,זה תמיד היה כך, אני בוחרת בדרך איטית, בטוחה ומתאימה עבוריוזה מה שעוזר לי להגיע להישגים שאני בוחרת.נמלה הולכת לאט, אוספת גרגר גרגר,לא תמיד רואים אותה, או את הדרך שהיא עושה,אבל בסוף יש תוצאה של הר חול ובית לנמלה,עם אוכל שאספה לקראת החורף.תלכו בדרך שלכם... העיקר תתמידו,יחד עם התסכול, הייאוש, הפחד.כי עם סבלנות והתמדה מגיעים לאן שרוצים. תודה לעודד עמית נטע ועידו האהובים שלישאיתי בדרך, תומכים אוהבים ומקבלים.תודה להורים שלי עדנה ועוזי פלדשתמיד נמצאים לצידי תומכים,ועוזרים לי בכל הרמות להגשים את רצונות שלי.לכל המשפחה המורחבת משני הצדדים שמלווה אותי לאורך הדרךעם אהבה ותמיכה בכל עת.תודה לשירה בן דרור שאימנה אותי בתחילת הדרך,תודה לאיילת שדות שאימנה אותי 5 שנים ראשונותבהיותי עצמאית וקיבלה אותי כמו שאני,עודדה אותי בשנים האלו להאמין בעצמי ובדרך שלי.תודה לגל מדלי שבשנתיים האחרונות מלווה אותיכמנטור וכמאמן ורואה אותי ראויה לקבלת התעודה הזו עם כל מה שהיא מייצגת.סבלנות והתמדה מביאים לתוצאות.  st Text

 מדעני מח מראים שלאדם בן 50 יכול להיות מח של אדם בן 25אם רק ישב ולא יעשה דבר למשך 15 דק' כל יוםמאמר שנכתב ב BUSINESS INSIDER JUNE 2019 מדענית המח שרה לאזאר מבית הספר לרפואה של הרווארד ומסאצוסס החלה ללמוד מדיטציה במקרה.היא סבלה מפציעות כתוצאה מריצות מרתון והרופא שלה המליץ לה על יוגה.המורה ליוגה אמרה לה שהתרגול יעלה את החמלה שבה ואת טוב ליבה,אך שרה הייתה סקפטית ובעיקר רצתה לתרגל מתיחות.אחרי זמן מה ראתה שאכן הייתה יותר רגועה, מתמודדת טוב יותר עם מצבים מאתגרים,חומלת יותר ומבינה את נקודת המבט של האחר. בסופו של דבר התחילה להסתכל על הספרות המדעית של מדיטציית מיינדפולנס(שלדבריה יכולה להכיל גם את היוגה) ומצאה ממצאים מדעיים שהולכים ונערמיםאשר מראים כי מדיטציה מפחיתה לחץ ומתח, דיכאון וחרדה, מפחיתה כאב ונדודי שינה,ומעלה את איכות החיים. אז החלה לעשות חקר מח בעצמה.במחקר הראשון שלה הסתכלה על מתרגלים ותיקים (7-9 שנים) לעומת קבוצת ביקורת.במחקר נמצא כי למתרגלים ותקים יש יותר חומר אפור (גרעיני תאי העצב) במקומות מסוימים במח:בקורטקס השמיעתי והתחושתי, באינסולה ואזורים תחושתיים נוספים.ממצא זה הגיוני כיוון שתרגול מיינדפולנס גורם לך להאט, ומאפשר מודעות לרגע הזהכולל תחושות גוף, נשימה וצלילים.בנוסף מדעני המח מצאו שיש יותר חומר אפור גם באזורים של קבלת החלטות,זיכרון עבודה - אזורים של האונה הקידמית.בעוד שרואים כי אצל אנשים בני 50 שאינם מתרגלים הקורטקס מתכווץ,למתרגלי מדיטציה בני 50 במחקר היה חומר אפור במח כמו לאנשים בני 25, זה מדהים. לאזאר והקולגות שלה רצו להיות בטוחים שכמות יותר גדולה של חומר אפורהוא לא משהו שהיה מראש למתרגלים הוותיקים, אז הם ערכו מחקר נוסף.הם לקחו אנשים שאין להם ניסיון בתרגול מדיטציה והכניסו אותם לקורס מדיטציה של 8 שבועות. התוצאות: אפילו 8 שבועות של מדיטציה שינו את המח של האנשים לטובה,היתה התעבות של חומר אפור במספר מקומות במח:ההיפוקמפוס השמאלי (שמערב יכולת למידה, זיכרון וויסות רגשי)TPJ (שמערב אמפטיה, ויכולת להסתכל מכמה נקודות מבט)וחלק מגזע המח שנקרא PONS ( שם מיוצרים נוירוטרנסמיטורים מפקחים). בנוסף במח של המתרגלים החדשים נראה כיווץ באזור האמיגדלה- אזור במח שמקושר לפחד, חרדה ואגרסיה. ירידה בגודל של האמיגדלה היה קשור להפחתת לחץ אצל מתרגלים אלו. כמה זמן צריך לתרגל כדי לקבל תוצאות כאלה?אז, במחקר המתרגלים נתבקשו לתרגל 40 דק' כל יום.אך הממוצע של התרגול שלהם היה 27 דק' ביום.מחקרים אחרים מציעים ש 15-20 דק' תרגול כל יום יכול להביא תוצאות חיוביות. לאזאר מספרת על התרגול שלה: "זמן התרגול שלי משתנה,חלק מהימים אני מתרגלת 40 דקות חלק 5 דקות,חלק מהימים בכלל לא.זה כמו ספורט. ספורט 3 פעמים בשבוע זה נהדר אך אם תתעמלו כל יום קצת זה גם יהיה נהדר. מסתבר שתרגול מדיטציה יכול לתת לכם מח של אדם בן 25, חבל שלא ניתן לקבל גם גוף של גיל 25... רוצים גם... בואו לתרגל מדיטציה בקבוצה:הקבוצה מתקיימת בימי שלישיב 18:00-19:30בהרצליההתקשרו אלי 0544840904או שלחו הודעה דרך צור קשר למטה  t

 תרגול מדיטציה מאפשר לפתח את יכולת ההתבוננות בעצמינו.כשאנו מתבוננים במחשבות ברגשות ובתחושות בגוףנוצר מרווח שמאפשר לנו לבחור את הפעולה המתאימה. לפני כשלושה שבועות החלטתי שאני רוצה להפסיק לאכול אחרי 8 בערב.זה קרה כי הבנתי שרוב האוכל אחרי ארוחת הערב הוא מיותר-קורנפלקס, פופקורן, עוד מעדן יוגורט, שקדים אגוזים, תמרים,כביכול חלק ממנו אוכל בריא, אבל מיותר.. שיתפתי חברים בעניין וחבר אמר לי, תכניסי משהו אחר במקום.חשבתי על זה והכנסתי טקס לסגירת המטבח..מה זה אומר?אחרי ארוחת הערב, אני מכניסה את כל הכלים למדיח,כל האוכל למקרר, מנקה את הכיור וסוגרת את האור במטבח. כך התחלתי לפני כשלושה שבועות.כבר בימים הראשונים אחרי שסגרתי את המטבחראיתי את המחשבות שלי:"אולי אני אכין לי קצת פופקורן""אולי אני אקח כמה שקדים"אולי אני אוכל יוגורט עיזים (זה בריא)"כך עוד ועוד מחשבות על אוכל הופיעו. בעיקבות האימון של המדיטציה להתבונן במחשבות,פשוט התבוננתי בהן ערב ערב בלי הצורך להוציא אותן לפועל.היכולת להתבונן במחשבות מאפשרת מרווח לבחור מה הפעולה המתאימה,ובמקרה הזה הפעולה הזו היא לא לעשות דבר בענין האוכל. בשבוע השני הגוף שלי התחיל להגיב.פתאום הרגשתי רעבה יותר במשך היום,היה דדליין של 8 בערב,אז צריך להספיק לאכול עד אז..וראיתי את התחושות של הרעב מציפות אותי.גם בתחושות האלה התבוננתי,שמתי לב להתכווצויות בבטן, לתחושת הריקות של הרעב.עם המחשבות "אני רעבה, כדאי שאוכל משהו.." ביומיום אכלתי על פי התפריט שלי,לא התעלמתי מהרעב דרך תחושות הגוף, אלא התבוננתי בו ובתחושות הנלוות לו,ואם היה צורך הוספתי מאכלים בהתאם לתפריט שמתאים,הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות. היום אחרי כשלושה שבועות אני שמה לב שהגוף והתודעה קצת התרגלו.עדין באות המחשבות והתחושות, אבל בעוצמה יותר נמוכה. היכולת להתבונן במחשבות, ברגשות ובתחושות הגוף,מאפשרת לבחור בפעולה מתאימה ולעשות שינוי הרגלים! מוזמנים לבוא לתרגל בשתי קבוצות מדיטציה בהרצליה:קבוצת מיינדפולנס ימי שלישי 16:45-17:45תרגול בדרך הזן ימי ראשון 08:15-09:45